ד”ר נאוה סביליה שדה
חוקרת אמנות, אוצרת, מרצה

“MYSTERIA” – דור קונפינו

“MYSTERIA” – דור קונפינו, גלריה משרד בתל אביב, יוני 2014

“פלגי הנהר הברברי
מביאים לה פריון בלא מטר!”
מתוך הבקכות, אוריפידס 1

מרחבים שופעי מרקם ועתירי צבע עומדים במוקד יצירתה של האמנית דור קונפינו, כמעין מעשה בריאה בראשיתי של מאורות, נופים קדומים, או מרבצים גיאולוגיים רוויי חומר. שמא נופים אלו הם מחצבים האוצרים בקרבם מינרלים, גבישים ואוצרות הצפים ועולים ממעמקים מיסתוריים? או שמא אלו הם גרמי שמיים השרויים הרחק מהישג יד אנושית, ואשר נצפים ממבט לווייני?
שניוּת נוספת עולה גם מן השפה האמנותית היחודית בעבודות אלו: רבדי הצבע עשויים בקומפוזיציות מערבוליות ומתפרצות המשוות להם אופי דינמי וסוער; מאידך, מתאפיינים הם בחוקיות צבעונית הנובעת מהנחות של גוונים וטונים המשתלבים בהרמוניה. הניגודים עומדים אם כן ביסודן של עבודות אלו: אדמת מחצבים שופעת או פני ירח וגרמי שמים; התפרצות ומערבולת רגשית לצד סדר הרמוני. יתכן ודואליות זו היא הגורמת להשהיית המבט על רבדים אלו, בנסיון לתהות אודות הסוד הטמון בהם, ולשאול – מהו כור מחצבתה של האמנית? מה טיבו של המכרה ממנו דולה היא מרבצים אלו?
דור קונפינו, אדריכלית ואשת אסתטיקה ועיצוב במקצועה, מציירת על בדיה גדולי המימדים קומפוזיציות מופשטות בצבעי אקריליק, באמצעות שפכטל, גבס ודבקים, ללא מברשות וללא מכחולים, בעבודה פיזית טהורה ומלאת עוצמה – בידיה העירומות. היד עבורה היא הפַּלֶטָה. כלי פריטה, קשת, באמצעותה היא שולטת על מיתרי הבד. בעבודה יצרית ופראית, כאילו ננסך עליה אמוק; “כמו חיה” כדבריה, ואולי כמו מתוך חוויה מיסטית-פולחנית, מושכת היא את אצבעותיה על בד הציור ויוצרת את הטקסטורות ומארגי הצבע.
חוויית ציור דומה עמדה במוקד יצירתו של הצייר האמריקאי ג’קסון פולוק (Jackson Pollock), אשר פעולת הציור שאפיינה את עבודתו, תוך התזות צבע על בדי ציור הפרושים על הקרקע, דמתה לחוויה פולחנית. הקומפוזיציות המופשטות גדולות המימדים והצבעוניוּת העזה המונחת ברבדים ובשכבות מעלים בזכרון את עבודותיו של הצייר גרהרד ריכטר (Gerhard Richter). אסוציאציה אחרת היא האדמה החרבה על שורות תלי האפר והרגבים בנופיו האבסטרקטיים אדירי המימדים של הצייר אנסלם קיפר (Anselm Kiefer), אשר מסמלים את הבדידות והסבל הנקשרים עם תולדותיו של העם היהודי. חוויית ההתבוננות הממושכת והמדיטטיבית היא המשותפת למיקבלות אלו. עם זאת, קיים מימד שונה בעבודותיה של קונפינו: לשכבות הגיאולוגיות השופעות את בדיה אופי אסתטי, נשי משהו, המושך את העין לבחון את מרכיביו, באופן המזכיר התבוננות ביהלום. לעיתים נדמה, שמבעד לרבדים ומערבולות הצבע צפות ועולות אבנים טובות, בעוד הרפש שוקע במעמקים. על פי ז’וליה קריסטבה הרפש, הפסולת, הטומאה, מורחקים בכדי לאפשר את המשך החיים. 2 ואכן, כפי שילך ויסתבר, המאמץ לאפשר את החיים, הוא העולה מיצירתה של קונפינו, ואשר יחשף דווקא מתוך מבט אל תרבות אחרת, רחוקה ועתיקה.
ההזדככות בעבודות אלו, כמו גם השניוּת בין המימד הרגשי המתפרץ מחד, והאסתטי-נשי מאידך, נדמה שעשויים להישען על מקורות תרבותיים, אשר קשרו, עוד לפני עידן ועידנים, בין החוויה הרגשית לחוויה נשית. פולחני המיסטריות (Mysteria) שנערכו לכבוד האל דיוניסוס בעולם היווני והרומי, הידועים עוד מהמאה השישית לפנה”ס, היו סידרה של היטהרויות אותן עברו המתקדשים לשם הבטחת חיי נצח והתמזגות עם האלוהות. פולחני חניכה אלו נועדו גם לשם הבטחת פוריות ועל כן נתפסו כפולחנים נשיים. חיבור מעניין קיים בין הקשר זה לבין תהליך בחייה האישיים של האמנית, אשר עברה שנים ארוכות של טיפולי הפרייה כואבים ומתישים עד שהצליחה להגשים את כמיהתה להפוך לאם.
האל דיוניסוס לכבודו נערכו הפולחנים, נתפס בעולם העתיק כאל של נשים, ובזמנים קבועים במהלך השנה נאספו נשים, תוך ביטול מחיצות מעמדיות והבדלי גיל, וקיימו ביחד את פולחן האל: יחפות, נושאות סלים ובהן כל טוּב ומזונות הקרבה, מאירות בלפידים ומפזרות קטורת, פסעו הן אל ההרים בשירה, ריקודים פראיים ותיפוף בטמבורין. פסגות ההר מעוטות החמצן אליהן הגיעו הביאו אותן למצב של פורקן עד לאקסטזה ואובדן חושים, ולאחריה הזדככות ושלווה מוחלטת שכונתה אטרקסיה (ataraxia). קטע מתוך המחזה “הבקכות” לאוריפידס משקף את הפראיות של המתקדשות בדת דיוניסוס, ואת הקשר של אל זה לפוריות נשית: “הן נערו מעיניהן לבלוב שנה, וקמו חיש, מראות משמעת להפליא, גם צעירות, גם ישישות ואף בתולות. ראשית פרעו את שערן על כתפיהן, רכסו ממעל לחזה במכבנות את כסות העור המנומרת וחגרו בנחשים שלקקו את לחייהן. קצתן החזיקו עופר או זאב קטן, מעניקות להם מלובן חלבן – נשים תפוחות חזה שבבתים נטשו ולדות רכים”. 3
פולחנים נשיים לאל דיוניסוס מתוארים בציורי הקיר בוילה של המיסטריות בפומפי (Villa Dei Mysteri) מהמאה הראשונה לספירה. על רקע אדום חושני ובאווירה פסיכדלית עזת מבע, מתוארות נשים השרויות בהלוך רוח מהורהר ורציני. ההקשרים לפוריות באים לידי ביטוי במספר דימויים: אשת פאן אל היערות המניקה עז; תיאור של חשיפת התוכן המיסטי של סל מיוחד, שבפולחנים עצמם הכיל דימוי של איבר מין גברי הנתפס כמחולל החיים; וסצינה המהווה שיא ביצירה, בה נראית המתקדשת בפולחן כאשר היא שרועה על ברכי אחת המאינדות, מעריצות האל דיוניסוס, בעוד דמות דימונית בעלת כנפיים עצומות ופרושות מלקה אותה בשוט. הלקאה זו עשויה לסמל מחד, את הסבל הכרוך בחייה של אישה, ומאידך, את תהליך ההזדככות וההיטהרות מהבלי העולם החומרי לקראת ההתקדשות, הביאה בסוד האל וההתמזגות עם האלוהות. ההזדככות מן הטומאה עשויה להיקשר עם מימד דומה שקיים בעבודותיה של קונפינו, ואשר תואר קודם לכן, כציפה של הטוּב מבעד לרבדים של חומר.
ההוגה וחוקר התרבות הפוסטמודרנית פרדריק ג’יימסון ראה את יצירת האמנות כהתמרה של צורה גשמית אחת באחרת, תוך שהוא נותן כדוגמא ציור עצי תפוח של ואן גוך, אשר הופכים על בד הציור למשטחי צבע וגוונים מתפרצים וטעוני רגש. 4 התמרה זו מעניקה למימד החומרי החדש של האובייקט משמעות מטפיזית. ואכן, דימוי שעשוי להיתפס כמחצבים גיאולוגיים בעבודותיה של קונפינו הינו למעשה רבדים של צבע וחומרים המשתייכים לעולם הגשמי אולם נושאים מימד רוחני ומטפיזי. בהקשר לשאלה שנשאלה בתחילת הדברים נדמה, שהנופים ההזויים שיוצרת דור קונפינו מעגנים מכלול של היבטים, ועל כן הם בבחינת מחצבים גיאולוגיים כמו גם גרמי שמיים. תהליך יצירתם הניכר בסערה הפורצת מהם נובע מתוך סבל ופורקן חושים, כמו בפולחן מיסתורי עתיק, אולם הסדר ההרמוני הקיים בהם מעיד על ההזדככות והחיים העולים מקרבם.

 

נאוה סביליה שדה

גלריה משרד בתל-אביב

יוני 2014

  1. אוריפידס, הבקכות, בתרגום אהרון שבתאי, תל אביב: שוקן, 1994, שורות 407-8.
  2. ז’וליה קריסטבה, כוחות האימה: מסה על הבזות, תל אביב: רסלינג, 2005, עמ’ 9.
  3. אוריפידס, הבקכות, בתרגום אהרון שבתאי, תל אביב: שוקן, 1994, שורות 692-702.
  4. פרדריק ג’יימסון, פוסטמודרניזם – או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר, בתרגום עדי גינצבורג-הירש, תל-אביב: רסלינג, 2008. עמ’ 28-30.