ד”ר נאוה סביליה שדה
חוקרת אמנות, אוצרת, מרצה

“הילות” – ענבל מארי כהן

“הילות” – ענבל מארי כהן, הגלריה בצ’לנוב 3, תל אביב, אוקטובר 2013

“יש לשבח את כתר הורדים, לא בשל הנאמנות לטבע שבהצגתו, שכן אין זהו הישג קשה במיוחד להשגה… אלא בשל הרכות והעידון שבו” (פילוסטרטוס) 1

דברי פיוט אלו של איש הרוח היווני פילוסטרטוס, בן המאה השניה לספירה, מעוררים מחשבה אודות משמעותו של המימזיס, או יצוג הטבע, באמנות. נראה, שמחשבות אלו, לפיהן אין לכאורה קושי מיוחד ביצירת דימוי נאמן לטבע, רלוונטיות לנוכח התבוננות בציור ריאליסטי עכשווי, כמו לא חלפו כאלפיים שנה מאז התפעל פילוסטרטוס מכתר הורדים המצוייר. הרהורים אלו מעלים בזכרון מיתוס מכונן אחר, אודות סיפור התחרות בין שני ציירים מעולים, זאוקסיס ופרסיוס: בעוד הענבים הבוהקות שצייר זאוקסיס הטעו את הציפורים, שמיהרו לנקר בהן, הרי הוילון שהעלה פרסיוס במכחולו הטעה את חברו לסבור שזהו וילון אמיתי. ואכן, הפגנת יכולות טכניות מעולות בציור ריאליסטי מצופה מצייר מקצועי עכשווי, כשם שהיתה מצופה בעת העתיקה. עם זאת, בהיותם של שני ציירים אלו מעולים במיוחד, נצחונו של פרסיוס נבע מן הרעיון ההמקורי – ציור הוילון – ולאו דווקא מיכולותיו הטכניות. השאלה המתבקשת היא – מהי אותה איכות מיוחדת, מיסתורית במידת מה, היחודית לאמן ריאליסטי זה או אחר? במה נבדל ציורו מזה של חברו?
ענבל מארי כהן, ציירת, בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל וסטודיו “התחנה”, רואה את הציור כערך בפני עצמו. מבקשת היא לגרום לצופה להתבונן בציור ארוכות, לשקוע בו, וכך להיטמע בו ולראות באמצעותו את השתקפות העצמי. מהו, אם כן, אותו ערך ביצירתה, אשר מהפנט את הצופה ומביא אותו לכדי התבוננות מהורהרת?
ביצירתה של מארי כהן קיימת בחירה החוזרת כחוט השני בדימויי טבע דומם הערוכים בקומפוזיציות עשויות היטב, היוצרות מעין תיאטרון של חפצים. עצמים אלו פונים זה אל זה, שולחים את איבריהם לכל עבר, מתייחסים ומדברים כחבר עם חבר: קומקום עתיק מפנה את פיית המזיגה הבוהקת שלו כסימן שאלה לכיוונו של כד זכוכית, כאשר הידית כמו שעונה על בטנו, ואילו כד הזכוכית מרים את צווארו ופייתו ומשעין אף הוא את הידית על בטנו. בעבודה אחרת, גבעוליו של שיח רקפות השתול בעציץ נשלחים כאצבעות חושניות אל נמען עלום שנמצא מעבר למסגרת התמונה. רוך, עדינות, ואוירה כמעט מיסטית של שקט ופשטות נוצרת באמצעות המבע והמגע העדין שבין החפצים.
מגע עדין זה מתעצם בציור נוסף בו מתואר פרח לבנבן באגרטל מאורך, המשיר את עליו לנוכח תפוח אדום ועסיסי מסמיק, מעלה ברק ומסוייג מעט. ברקע האחורי נראית יד אנושית האוחזת בחפץ כלשהו, בעיצומה של תנועה מהירה, בעודה נחתכת על ידי המסגרת. מבע חרישי עולה מתיאור הפרח והתפוח אל מול התנועה האנושית החטופה, הרועשת, באופן שיוצר היפוך תפקידים: לפתע, החפצים הם דווקא אלו שמביעים רוך, עדינות ורגש אנושי. בציור אחר צבעים ומכחולים פונים זה אל זה, וכמו מנהלים שיח רעים.
מארי כהן ציינה באוזני, כי החפצים מסמלים עבורה תכונות שעל האדם להצטיין בהן: פשטות, צניעות ואצילות. “פשטות נאצלת וגדלות שליווה”, כמילותיו של הקלאסיקן בן המאה ה- 18 יואכים וינקלמן, שנועדו לאפיין את אידיאת ההומניזם הקלאסי. מבט נוסף על שפופרות הצבע ביצירתה של מארי כהן, שכמו משוחחות ביניהן, מגלה, שהן קורנות באור, כאילו היה זהו אור אנושי פנימי, דבר שמאזכר פיוט נוסף של פילוסטרטוס:

“… אגסים על אגסים, תפוחים על תפוחים, ערמות וערמות, כולם ריחניים וזהובים.
תאמר שהאודם שלהם לא בא מבחוץ, אלא פרח מבפנים…” 2

ואכן, אור רב זורח מן החפצים בעבודותיה: לימון, ספל חרסינה לבן וסכין בוהקים ורוטטים באור זוהר העולה מהן; ואילו ציור ובו קערת פירות, קומקום לבן ושום, נחלק לאיזור אפל בצד הקערה, בעוד אור קורן על השום והכלי. דוק של ערפל נסוך על הדימויים, כמעין אבק אור או הילה. ברק האור העולה מן החפצים בעלי המבע האנושי מסמל עבור מארי כהן נקיון, צחות וטוהר. איכויות אלו הן בעצם תכונות אנושיות אחריהן תרה האמנית, ואותן היא מבקשת להאיר. וכך, החפצים מגלמים ביצירתה תכונות אנושיות תרומיות, שלעיתים נדמה שהן פסו מן העולם. חיפוש זה באמצעות נטילת השראה מעבר תרבותי רחוק באה לידי ביטוי הן בבחירת מצע הציור – עץ או בד פשתן גס – והן ביצירת חלק מן החומרים, כגון הכנת הצבע הלבן כטמפרה.
דימויים מעולם של פעם נראים בעבודה בה מתוארים מאזניים, נוצה ותינוק מכונף נם, קופידון, אשר כנפו המוארת סוככת כהילה הפרושה מעליו. קופידון נתפס בעולם הפאגני כמתווך בין העולם הגשמי לאלוהי, ובחיבורים אפלטוניים כגון “המשתה”, כדמון המחפש אחר היפה ללא הרף.
הדימויים האחרים מגיעים אף הם מתרבות עתיקה: המאזנים, שוקלי הנשמה, לצד כלי הכתיבה – הנוצה, הינם כסמלים לחיפוש אחר אותו נקיון וטוהר אנושי אחריהם מבקשת האמנית.
עבודה מעניינת במיוחד בפורמט עגול מתמקדת בשלושה חפצים: תפוח, עלי זית ומשולש זכוכית פירמידלי. המשולש קורן באור, כאילו הוא קולט ומקרין בעת ובעונה אחת, כפירמידה המסמלת עולם של פעם, שעדיין מקרין את הילתו בעולם העכשיו.
איכויות האור ביצירתה של ענבל מארי כהן הן, אם כן, מוטיב חוזר וסימלי, כהילות צפות ומבליחות, הגורמות לצופה לשקוע בציור ולהגות בהרהורים אודות הילות אנושיות נאצלות.

ד”ר נאוה סביליה שדה
אוצרת התערוכה
אוקטובר 2013

  1. Philostratus, Imagines, trans. Arthur Fairbanks, Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1931, I.2.
  2. Philostratus, Imagines, I.31.