ד”ר נאוה סביליה שדה
חוקרת אמנות, אוצרת, מרצה

“אמנות הציור: השתקפויות” – פנינה אלון ושמוליק סוכרי

אמנות הציור: השתקפויות, פנינה אלון ושמוליק סוכרי, גלריית מרכז האמנויות הרב תחומי, הוד השרון, אוקטובר 2012.

“… הצייר זאוקסיס צייר ילד נושא ענבים. כאשר הציפורים עפו לקראתם הודה זאוקסיס: ציירתי את הענבים טוב יותר, שכן אילו הייתי מצייר את הילד בצורה מושלמת, היו הציפורים נבהלות…”
(Pliny, Historia Naturalis, XXXV.xxxvi)

תיאור מדוייק ונאמן במלואו למושא הציור היה מוערך מאוד בעולם העתיק. טיבו של המימזיס (Mimesis), כלומר – החיקוי המדויק של הטבע, נדון בהרחבה בכתביהם של סופרים קלאסיים. מחברים אלו שיבחו והיללו את כשרונם של הציירים באמצעות קטעים ספרותיים, אמנותיים לכשעצמם, בהם תיארו במפורט דימויים כגון עסיס תאנים מתפקעות מרוב בשלות, פירות זהובים או אשכולות ענבים שאגלי טל נוטפים עליהם. רעייתו של הצייר ין ורמיר במאה ה- 17, כינתה את הציור הידוע “סדנת האמן” (1665-1670 בקירוב) בשם “אמנות הציור”, מתוך הערכה עמוקה למורכבות העבודה המבוססת על אשליה פרספקטיבית מתוחכמת ותיאור משכנע של מרקמי החומרים: זהב המנורה, אריגי הבדים, והאור הנופל על הדמויות.

הציור ההיפר-ריאליסטי בולט לאחרונה בזירת האמנות, וציירים בולטים בתחום זה, אשר תערוכותיהם הוצגו במוזיאון תל-אביב הינם: ארם גרשוני, ערן רשף, אורן אליאב, דויד ניפו, מיכאל חלאק ואורית אקטע-הילדסהיים.

סגנון ציור זה מעלה לדיון שאלות, שמעולם לא חדלו לעניין: האמנם קיים מימזיס טהור? מהי מטרת המימזיס? שאלות אלו עומדות לדיון בתערוכה זו, המציגה את עבודותיהם של פנינה אלון ושמוליק סוכרי. אמנותם של ציירים אלו מתאפיינת בדיוק ריאליסטי סוחט התפעלות. מלבד מאפיין זה, קיימות נקודות השקה נוספות ביניהם: שניהם מתייחסים ביצירתם לגדולי אמני העבר, בבחינת ‘ריפרור’ (Reference) פוסט מודרני; וכן, שניהם, הגם שהינם בעלי יד מציירת מלידה, הושפעו עמוקות מעולם המדעים המדוייקים – הפיזיקה והמתמטיקה.

פנינה אלון, בעלת תואר שני בפיזיקה, לימדה שנים רבות מתמטיקה ופיזיקה ומלמדת כיום במכללת בית ברל. בנוסף לכך אלון הינה בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל, ובוגרת לימודי תולדות האמנות באוניברסיטת בון, גרמניה. המדע המדוייק והאמנות שזורים בחייה ובעשייתה ככלים שלובים. אלון, אשר מציירת משחר ילדותה, פיתחה קורס בנושא תורת האור הפיזיקלית אותו היא מלמדת באמצעות שילוב של יצירות אמנות. מקוריות זו זיכתה אותה בפרס רקנאטי על יצירתיות וחדשנות בהוראה. העבודות המוצגות בתערוכה זו מבוססות כולן על התבוננות ביצירות מופת, והינן בבחינת מחוות לאמנים דגולים. אלון אינה מעתיקה את יצירות המופת כמות שהן ואינה נאמנה לצבעיהן המקוריים. לעיתים היא משלבת צללים לא ריאליים, וכמו משתעשעת במשחקי אור וצל וצבעים מנוגדים. באופן זה, מתכחשת אלון לעקרון המימזיס באורח מודע ויוצקת לתיאור נקודת מבט אישית פסוודו-ריאלית. בעבודותיה, מצטטת אלון את יצירותיהם של אמנים דגולים כדוגמת פיקאסו, מאטיס, גוגן, ואן-גוך, וכמובן, ורמיר, כשהן מוצגות כביכול במוזיאון וצופים עומדים מולן. באופן זה, יוצרת האמנית מספר רמות של התבוננות, כהשתקפויות ברבדים שונים, וכך יוצרת דיון לגבי האופן בו נתפס הדימוי המקורי בעיני הצופה המצויר לעומת הצופה הריאלי. אלון רואה את השיח בין הצופה ורגשותיו ליצירה כמהותי וכמשלים אותה, כאשר ההתבוננות של הצופה נתפסת עבורה כסוג של הרהור וחשבון נפש.

שמוליק סוכרי, יליד מצרים, מעיד על עצמו כמי שצייר עוד לפני שלמד קרוא וכתוב. כנער זכה בפרס ראשון לציור של קרן נורמן אמריקה-ישראל, שזיכה אותו במילגת לימודים בבצלאל, אך בשל גילו הצעיר למד באופן פרטי שנתיים אצל הצייר והמורה יעקב פינס מבצלאל. אחרי שירותו הצבאי התקבל למכינה של הבוז-אר בפריז (École des Beaux-Arts), אך מסיבות אישיות פנה ללימודים בטכניון. סוכרי עבד שנים רבות בהיי טק, ובין היתר כמהנדס במחלקת פיתוח בחברת סייטקס, ובזכות היצירתיות הטבועה בו פיתח פטנטים הרשומים על שמו בתחום ההיי-טק. השילוב בין העיסוק במדע המדויק והתשוקה לציור הובילו את סוכרי ללימוד מעמיק של תורת הפיזיקה של הצבע והאור באוניברסיטת רוצ’סטר בניו יורק, אותה הוא מיישם ביצירתו האמנותית. כאמן שסגנון ציורו מבוסס על רישום קפדני ומדויק כשל ציירי הרנסנס, השתלם בלימודי רישום וציור בפירנצה. לסוכרי קשר עם אמנים ברחבי העולם בעלי עניין אמנותי דומה. ציוריו מבוססים על התבוננות בטבע דומם מבוים ושאיפתו להנציח את היופי האנושי. והוא נוהג לצלם את כל שלבי הציור. באתליה שהקים במו ידיו סדורות בסדר מופתי צנצנות שמנים ואבקות צבע, וכן ציוד אופטי לעריכת ניסויים בהשפעות ההדדיות בין צבע ואור. העבודות המוצגות בתערוכה זו מבוססות כולן על התבוננות בטבע דומם, כדוגמת ציורי הווניטס (Vanitas) בהולנד במאה ה- 17. הגם שציוריו של סוכרי נראים כהעתקים לציורים אלו, אין הדבר כך ואף לא יכול להיות, היות שלקראת עבודה על כל ציור מעמיד צייר זה טבע דומם יחודי וחד פעמי. נקודת מבטו מתרכזת בזווית אינטימית של נפילת האור והצל, ושקיפויות העצמים נעשית כה מוחשית, עד כי נדמה שדימוי מימטי יותר מזה לא יתכן. חומרים כנחושת בוהקת או זכוכית מנצנצת משקפים צבעים וצורות המצויים מחוץ לציור, וכך הופכים למתווכים סמויים בין הציור לעולם המציאות, ובמונחים אפלטוניים, כמציאות בפני עצמה המשקפת בבואה של מציאות אחרת. השתקפויות אלו מעניקות לציור מימד מטאפיזי, כאשר הערכים האסתטיים והפרספטואליים משקפים באורח סמוי עומק רוחני, דבר שנדון במסה “העין והרוח” של הפילוסוף הצרפתי מוריס מרלו פונטי (Maurice Merleau-Ponty, l’oeil et l’esprit, Paris, 1961).

באמצעות השתקפויות ברבדים שונים מעניקים אלון וסוכרי ביצירותיהם פרשנות מקורית לעקרון המימזיס, וכך מקנים מימדים חדשים וטעונים לאמנות הציור.