ד”ר נאוה סביליה שדה
חוקרת אמנות, אוצרת, מרצה

מאמרי מחקר וקטלוגים

Street Maenadism: Features and Metaphors of Dionysian Ritual in the Work Ever is Over All by Pipilotti Rist, Source: Notes in the History of Art Volume 37 n. 1, 2017, pp. 60-70.

Maenadism in Antiquity was a phenomenon both manifested in myth and experienced in the life of women, in rituals dedicated to Dionysus. The maenadic dance was of a violent nature, comprising repeated hysterical shaking of the head and body and loss of the senses.

Sevilla-Sadeh Nava, “Opening Raffi’s Box: Neither a Sabra, Nor a Geranium”, Studies in Visual Arts and Communication – an International Journal, Vol. 4 (1), June 2017

As an artist distinctively identified with the currents of conceptual art, Raffi Lavie (1937-2007) was one of the most influential artists on the Israeli art scene during the 1970s and 80s, and also represented Israel at the 53rd Venice Biennale. Although much has been written on his artistic work, it has remained enigmatic, given that his signifiers are deliberately vague…

הבקכות: מאפיינים דיוניסיים באמנות נשים עכשווית בישראל; הרצאה בכנס העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל 1-2 בפברואר 2017

תופעת המאינדיזם (Maenadism) בעולם העתיק באה לידי ביטוי הן במיתוס והן בפולחן האל דיוניסוס. במחקר נעשתה הבחנה חשובה בין המאינדיזם במיתולוגיה לבין המאינדיזם כתופעה דתית-חברתית. התבוננות מזווית שונה ביצירתן של אמניות ישראליות עכשוויות מגלה מאפיינים חזותיים ורעיוניים של מאינדיזם, פולחן וחניכה.

Herakles’ Intoxication in Mosaics from Israel: A Neoplatonic View

“Herakles’ Intoxication in Mosaics from Israel: A Neoplatonic View”, Actas do X Coloquio Internacional da Associacao Internacional para o Estudo do Mosaico Antigo (AIEMA), Museo Monografico de Conimbriga (Portugal), 29 de Outubro a 3 de Novembro de 2005

Nava Sevilla Sadeh, “Panem et Circenses: The Metamorphosis of Greek Classical Concepts in 2nd-century CE Roman Sculpted Mythological Couples”, Consciousness, Literature and the Arts, Volume 17 Number 2, August 2016

The mythological couple Mars and Venus are represented in several sculptural images dated to the 2nd century CE. Some scholars contend that these images represent imperial couples seeking to imitate the divine couple Mars and Venus, with the intention of presenting the new imperial order as divinely sanctioned. Other scholars suggest that these images are not those of imperial figures but, rather, wealthy members of society who imitated the contemporary trend of adopting mythological portraiture, attired as mythological figures, as a customary practice amongst the imperial class…

“שכרותו של הרקלס בפסיפס בציפורי: התבזות או התקדשות?”

משתה חגיגי של האל דיוניסוס והגיבור הֵרַקלֵס הוא נושאו של הספין המרכזי ברצפת הפסיפס בווילה הרומית בציפורי. סצנה זו הוגדרה במחקר כתחרות שתייה בין האל לגיבור; בעיצומה של התחרות אל היין מניף את גביעו בתנועת ניצחון, וכך מתאפיין כבעל תבונה ושליטה עצמית ואילו הרקלס מתבזה בשתייה בלתי מרוסנת עד אבדן חושים, מה שלכאורה מאפיין אותו כחסר מידה, ולפיכך חסר שיקול דעת ולוקה בהיעדר שליטה עצמית.
// פורסם ב’קתדרה’, גליון 127, 2008, עמ’ 6-32

The Arena of Thanatos: Psuche´, Soma, and Sigalit Landau’s body representation* a comparative study

Sigalit Landau is an international sculpture, video, installation, and performance artist, born in Jerusalem, and raised also in the USA and the UK. This study seeks to analyse Landau’s unique body representation of figures made of papier-mâché, focussing on the installation “The Country.” The point of departure of this study is a passage from the Platonic dialogue Timaeus, whose text strongly resembles Landau’s succulent human images composed of soft bones, moist flesh, and sinews. This analogy then leads to a wider comparative discussion on the meanings of the body in Archaic and Classical aesthetic concepts in comparison with its postmodern meanings
// Journal of Aesthetics & Culture, Vol. 7, 2015

Dionysian Inspiration: The Contribution of Classical Reception Studies Methodology to the Interpretation of Current Curatorial Concepts

The postmodern state of mind was defined by theorists such as Fredric Jameson as a-historical, and today’s society as “bereft of all historicity and denies its past which is modified into a vast collection of images and thus effaced altogether”. However, and from an approach contrasting a-historicism, the following study employs Classical Reception Studies as a comparative methodology in the analysis of contemporary art.
// Published in: International Journal of Art and Art History, 3(1), pp. 19-61

Textiles and Contexts: Reflections on Classical Aesthetics and Mythological Metaphors in Yiqing Yin’s Installation “In–Between”, Venice Biennale 2013

Yiqing Yin’s installation “In-Between” at the Venice biennale 2013 appeared in the center of the Venice pavilion space. This image, of enormous dimension, resembles a vision that recalls pagan epiphanies in mythology and art. The elegant elongated figure is linear in a way that calls to mind visual images from a more distant heritage. Moreover, metaphors of fabrics and threads, as well as mythical weavers, are very common in Greek mythology. The reference to the Classical heritage accords with the main curatorial concept of the whole exhibition titled, “the Encyclopedic Palace.” The present research is comparative in nature, belonging to the realm of Reception Studies, and is based upon a premise according to which the knowledge of the past is relevant in its potential for contribution to the understanding of the present. This analysis of Yin’s installation in reference to Classical artistic comparisons and mythological literary metaphors reveals meanings pertaining to the social-gender and spiritual contexts, and aims to extend the implications of Yin’s work in accordance with the curatorial concept underlying the 55th biennale exhibition
\\ The International Journal of Arts, Theory and History, Volume 10, Issue 4, 2015

Divine Love: The Reception of Leda and the Swan Myth in Works by Jewish and Arab Israeli Artists – Contexts and Meanings

The motif of the abduction of a woman is one of the most frequent in Ancient Greek and Roman art. Abductions in mythology are generally portrayed as carried out by a god disguised as a human or an animal, such as Zeus who, in the form of a bull, golden rain or a swan, seduces a beautiful young maiden….
// Nava Sevilla Sadeh, “Divine Love: The Reception of Leda and the Swan Myth in Works by Jewish and Arab Israeli Artists – Contexts and Meanings”, Journal of Arts and Humanities, V. 3 n. 8, August 2014

A Sublime Vision: Classical Concepts of Sublimation in Classical and Hellenistic Sculptural Goddess Images and Their Manifestation in Artworks by Two Contemporary Israeli Artists – Lea Avital and Ayala Serfaty

This research is specifically aimed at exploring the characteristics of the impact and acceptance of Classical art in contemporary art. The study focuses on two works exhibited at the Tel-Aviv Museum of Art in 2008 (in two separate exhibitions): The Unseen Venus by Lea Avita, and the installation SOMA by Ayala Serfaty.
Consciousness, Literature and the Arts, Volume 15 Number 1, April 2014

Bacchanalia: Dionysian Aspects as symbols of Otherness in the Artwork of the Painter Asad Azi

The artwork of Asad Azi, an Israeli-Druze artist, is deeply inspired by Classical images and subjects. As a socio-political artist, by using the classics Azi conveys subversive and critical messages.

In a series of works exhibited recently in an exhibition titled – Bacchanalia, hybrid creatures, Dionysian in character, fill Azi’s canvases. Hybrids such as centaurs and satyrs symbolized in Antiquity the opposition to the principles of moderation (aidos), self-knowledge (sophrosyne), and self-control (enkrateia) to which the Greek citizen was obliged, and were thus connected with Otherness. Metaphorically, hybridity in Azi’s work symbolizes socio-political Otherness and its implications in connection with post-colonial theories. An additional and very prominent aspect of the hybrid in Antiquity was their role as intermediaries between the human and the divine, as noted by Friedrich Nietzsche in his reference to the Dionysian mystic initiation. This aspect sheds another light on the hybrid images depicted by Azi, and the meaning of the Other and the minority in modern times. The present study is interdisciplinary in nature and belongs to the field of reception studies, and aims at examining the Classical influence upon contemporary culture.
// Journal of Arts and Humanities, Vol 2, No7, August 2013

אריגים שזורים באשליות: היבטים מגדריים והנשגב בדימויי ניצחון נשיים באתונה הקלאסית

ניצחונות צבאיים שהושגו על ידי גברים באתונה של המאה החמישית לפנה”ס זכו לייצוג נשי בדימוייה האמנותיים של ניקה, אלת הניצחון. הנחת היסוד של מחקר זה הינה, שדימויים אלו עיגנו מספר רמות של משמעויות מטאפוריות. מחד, קשורים הם להיבטים החברתיים, בעודם משקפים את התפיסות המגדריות האופייניות לעולם הקלאסי תוך שימוש במין הנשי בכדי לרומם את הגברי; מאידך משקפים הם היבטים רוחניים ואת תפיסות ה’יפה’ והנשגב, הנטועים עמוק במחשבה הפילוסופית הקלאסית.
// פורסם ב’היסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים’, כתב העת של בצלאל, גליון 10, 2008

“מוות יפה: יפי הבלורית והתואר, בין אתונה הקלאסית לישראל של שנות האלפיים”

במרכזו של דיון זה עומדת ההנחה, כי השוואה והנגדה בין התרבות העתיקה לתרבות העכשווית עשויה להאיר ולחדד משמעויות ותובנות, כשם שהיפוך הסדר וההגיון בציור הסוריאליסטי למשל, משקף ומלמד דווקא אודות העולם הריאלי. להלן יידונו יצירות מן העולם הקלאסי ומספר יצירות מייצגות מהאמנות הישראלית העכשווית, במטרה לבחון את טיבם של קווים משותפים אלו ואת התפישות העומדות מאחורי הדימויים.
// פורסם ב’מותר’ – כתב העת של הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל-אביב, גליון 18, 2011, עמ’ 79-88

אפותאוזיס: מקורות הנשגב ביצירתה של דגנית ברסט

ביצירתה של האמנית דגנית ברסט הקשרים לתרבות הקלאסית, שבאה לידי ביטוי באימוץ מיתוס איקרוס ובסידרת צילומים של פסלים קלאסיים שבורים (הנחת היסוד למחקר זה הינה, כי ההקשרים הקלאסיים ביצירתה של ברסט הינם ענפים ועמוקים יותר מן ההיבט המיתולוגי והחזותי, וכי פרשנות השוואתית ביחס ליצירות מן העולם הקלאסי ומקורות ספרותיים ופילוסופיים עתיקים עשויה להרחיב את הדיון ולגלות משמעויות נוספות.
// פורסם בהיסטוריה ותיאוריה: הפרוטוקולים – כתב העת של בצלאל, גליון 23, 2012

Telete and Eros: Meanings and Sources of the Mythological Scenes in the Mosaic from Sheikh Zouede

The figurative scenes depicted in the mosaic floor from Sheikh Zouede have been interpreted as an expression of the Classical notion of the consequences of immoderation. This study sets out to show that whereas the erotic madness of Phaedra is a negative state, the Dionysian inebriation of Herakles is positive. The hero, rather than an uncontrolled drunken madman, is in fact consecrated through the Dionysian mysteries to Dionysus. The supremacy of that god reflects the increasing tendency toward monotheism in Late Antiquity. This reading is supported by an examination of Classical literary sources as the concepts behind these depictions…

// Sevilla-Sadeh, N. (2011), Telete and Eros: Meanings and Sources of the Mythological Scenes in the Mosaic from Sheikh Zouede, in Assaph, Studies in Art History, The Beauty of Japheth in the Tents of Shem, Studies in Honor of Mordechai Omer, Eds. Hana Taragan and Nissim Gal, Tel Aviv, Vol 13-14,159-172.

A Promise of Wisdom: The Classical Origins of the Odysseus and the Sirens Mosaic Floor from Scythopolis (Bet-Shean)

The mosaic floor found in a house at Bet-Shean was commissioned by a Jewish man named Kyrios Leontis Kloubas into three panels: the upper panel depicts the scene of Odysseus and the sirens, the middle panel contains an inscription, and the lower panel portrays a Nilotic scene. In the Homeric scene of Odysseus and the sirens, Odysseus appears twice – attached to the ship’s mast in the upper part of the panel; and on his ship, struggling with a sea monster. Between the two scenes an inscription reads: “God help Leontis Kloubas”. The middle panel features a medallion surrounded by birds. The inscription in the medallion states: “Be remembered for good and for praise Kyrios Leontis Kloubas because he paved this mosaic at his own (expense) for his own salvation and that of his brother Jonathan”. presents a Nilotic scene with a personification of the Nile sitting on a crocodile. To its side is a nilometer – a device designed to measure the water level for the overflow of the Nile – and a building with a tower and upon it the inscription – “Alexandria”. The bottom panel features a ship with a single human figure, set on the sea.

// Sevilla-Sadeh, N. (2006), A Promise of Wisdom: The Classical Origins of the Odysseus and the Sirens Mosaic Floor from Scythopolis (Bet-Shean). In Verzar, C. and Fishhof, G. (Eds.), Pictorial Languages and their Meanings – Liber Amicorum in Honor of Nurith Kenaan-Kedar, Tel-Aviv: Tel-Aviv University, the Yolanda and David Katz Faculty of the Arts, 203- 220.

A Hero in a Girl’s Dress: The Meaning of Achilles’ Image and Marginal Decoration in a Mosaic from Shechem-Nablus

Sevilla-Sadeh, N. (2005-2006), “A Hero in a Girl’s Dress: The Meaning of Achilles’ Image and Marginal Decoration in a Mosaic from Shechem-Nablus”. In Mucznik, S. (Ed.), kalathos – Assaph, Studies in Art History, 10-11, pp. 431-450

“מפגשים מיתולוגיים”

מפגש חניכה וטקס מעבר, מפגש פרֵדה בין רעיה לחייל היוצא לשדה הקרב, מפגש בין אדם ליצורים שהם ספק–חיה ספק–אישה, מפגש והתמזגות של האדם והאל — אלה הם כמה מן האירועים הדרמטיים המתוארים בספרות היוונית ומוצגים בציורי כדים ובפסיפסים ששרדו מן התרבות הקלסית. מפגשים אלה מבטאים את מנעד הרגשות, השאיפות והתשוקות שייחסו בעולם העתיק לגברים ולנשים, לבני–אנוש ולבני אלים. נאוה סביליה שדה בוחנת כמה דוגמאות של ייצוג מפגשים כאלה ומסבירה את משמעותם לבני תקופתם.
//פורסם ב’זמנים: רבעון להסטוריה’, גליון 100, 2008, עמ’ 18-27

דיוניסוס בסנטר

שימוש בחומרים שונים ומשונים כבר אינו מפתיע איש בזירת האמנות העכשווית. עם זאת נדמה, שבתערוכה הנוכחית שמורה משמעות מיוחדת להשפעת החומר על הצופה בשל הפעלת חושי הטעם, הריח וכמובן הראייה, הגוררת מעורבות קיצונית (אכילה, אטימת נחיריים, התבוננות משועשעת וכדומה). העיסוק בכיליון ובבזות (abject) שב וחוזר באמנות העכשווית, אולם עתה זוכות סוגיות אלו למעין “תחייה” באמצעות הלבשתן בלבוש מיתולוגי ובאסתטיקה פסוודו־ קלאסית. לעיסתו של פסל כמו־קלאסי והעובדה שהוא מדיף ריח עז, מהוות מטאפורה רטורית לתפישת הקלאסיקה כלעוסה וכעבשה. ובכל זאת, האם ניתן למצוא משמעות חדשה ומרעננת לפסל בסגנון קלאסי בתערוכה המוצבת בחלל תצוגה עכשווי בעל אופי תעשייתי, ומבוססת, רובה ככולה, על קריצה אל הקלאסיקה?

// פורסם בכתב העת טרמינל, גליון מס’ 50, ספטמבר 2013

וילון מוסט: מחשבות על הסוואה ושקיפות, אילת זהר, גלריה מינוס 1, תל אביב, ינואר 2017, התפרסם ב- “ערב רב”, 27.1.2017

“נסיונות להסוואה, שקיפות, כסות והסתרה הם מוטיבים משותפים בתרבות היפנית והקלאסית, והם מתנקזים אל בדיה של אילת זהר, אמנית ישראלית. הדבר מחזיר את הדיון לתחילתו: הפסטורליה נגמרת כאשר אנו מבחינים בצלפים המוסווים בתוך גן העדן”. נאוה סביליה שדה בעקבות התערוכה “שקוף למשתמש” של אילת זהר, גלריה מינוס 1, תל-אביב

Estasi, גלריה אלפרד, נעמי צוקר, יוני 2015

ראש פיסולי מעוטר בכתר זהב מלכותי מושך את עין הצופה, וגורם לתהות – האמנם פסל הוא זה, או בן אנוש? נדמה כי זוהי מלכה רמת מעלה השרועה בארון קבורה, כאשר שלוות מוות נסוכה על פניה. עיניה עצומות והגבות מקושתות מעליהן; מגע של אודם משוך על השפתיים, תלתלים בהירים חושפים עדיי עגילים המעטרים את תנוכי האוזניים, כאילו שרד הגינדור את המוות, קורץ בחציפות ושופע חיים. המבט הנופל אל סיומת הצווארון הוורדרד המתמזגת עם הרקע הורוד הכהה יותר, נוסך תחושה קשה ואף מין פליאה: האם ראש כרות הוא זה? ואולי זהו בעצם ראש המוטה לאחור בעונג של אקסטזה אלוהית?

סוד היופי הקלאסי

לעיתים קרובות אנו משתמשים במושג ‘יופי קלאסי’ בכדי לאפיין מראה הנתפס בעיננו כמופתי. מהו טיבו של ‘היופי הקלאסי’? מהו אותו מופת המענג את עיננו? האם בכלל קיים מופת אסתטי אליו יש לשאוף? מאמר זה ידון באחד ההיבטים של שאלה זו, ובכדי להשיב עליה, יש ראשית כל, לשוב למקום בו נולד המושג – יוון הקלאסית.
// פורסם ב’עיצוב תדמית’, האתר האלקטרוני לתדמית ושפת הגוף

מימזיס ותנטוס מחשבות על אמנות ומוות, בעקבות תערוכתה של עדן אורבך- עפרת “טרמינל, מחווה לארנולד בקלין” , פורסם ב- “ערב רב” 2.3.16

במיצב הווידיאו של האמנית עדן אורבך-עפרת, הפכה רצפתה של גלריית האוסף במוזיאון פתח-תקווה לגדת נהר השכחה (נהר הלֶתה, Lethe), אחד מחמשת נהרות השאול במיתולוגיה היוונית. צרור קטן ומאוגד של פסלים וציורים מאוסף המוזיאון ניצב על מצע של חול ים ממשי, ממתין לנטילתו בידי כארון (Charon), האל המעביר את נשמות המתים. דמותו בסרט משיטה את צרור היצירות הסמלי בסירת משוטים רעועה, שמעידה אולי על הוותק הרב שצבר בעיסוקו זה.

חיי נצח, להמתיק את מר המוות

“מחול המוות” (Dance Macabre), כותרת התערוכה בגלריה בנימין (אוצר: ד”ר ערן גילת), הוא מושג השאול מאמנות שלהי ימי הביניים. הוא נקשר בעיקר עם המגפה השחורה, שבעקבותיה המוות שרה בכל. באמנות התקופה מתוארים שלדים המזמינים למחול ורוקדים בעליצות מסביב לכל בן-אנוש אפשרי. דימויים אלה נועדו לסמל את היותו של המוות משותף לכל, לעני ולעשיר, למלך ולאיכר. נושא זה זכה לביטויים רבים לאינספור באמנות ובספרות, ונבע מתוך החרדה הקיומית המשותפת לכל חי באשר הוא.
//פורסם ב”ערב רב” // “להמתיק את מר המוות”, מאמר בעקבות שיח גלריה בתערוכה “מחול המוות” בגלריה בנימין, ינואר 2014 \\ אמנים: סיגלית לנדאו, ערן גילת, מירה מיילור, שירלי פקטור, רני פרדס \\ אוצר: ד”ר ערן גילת

“פריחת האביב” – אוסאמה סעיד

התבוננות בעבודות מסדרת “האביב הגלילי” של סעיד מעלה בזיכרון הקשרים אמנותיים מסוף המאה התשע עשרה והמודרניזם של תחילת המאה העשרים. אחת מעבודות אלו, שכותרתה אביב בגליל, מאזכרת במבט ראשון את השתקפויות האור בסדרת חבצלות המים של מונה(Claude Monet) . האמנם ביקש סעיד לעסוק באותן בעיות פרספטואליות שעמדו במרכז יצירתם של האמנים האימפרסיוניסטים? כתמי הצבע של מונה נועדו ליצור דימוי לרצף של השתקפויות אור, ביטוי חזותי לעקרון המֶשך, ומשרים אווירה של שלווה ורוגע. לעומתם, עבודת הצבע של סעיד עזה וזועקת; כתם צהוב אמורפי עולה וצף על פני רקע כהה שכולו משיחות מכחול חופשיות ועזות בגוונים של ירוק, ונזילות צבע אדום נוטפות באקראי לכאורה. אין ספק כי אין זה דימוי חביב של פרחי אביב, אלא דימוי עז־מבע של תחושות המפרשות את משמעותו של האביב. למעשה, יצירתו של סעיד מעניקה ביטוי לרצף זמן כלשהו, שונה, סובייקטיבי. בציור אחר, שכותרתו אף היא אביב בגליל, אפשר להבחין בדימוי פיגורטיבי של עץ, שענפיו הרוטטים קמעה מדמים ידיים פרושות בתנועת תפילה מבעד לכתמי צבע מעורפלים. עבודה זו מאזכרת במעט את העץ האדום (1909–1910) של מונדריאן (Piet Mondrian), שנוצר באחד השלבים הראשונים בתהליך החיפוש שלו אחר ההפשטה.

// מאמר מתוך קטלוג התערוכה “פריחת האביב”, הגלריה לאמנות באום אל-פחם, אפריל 2013

“The Blooming of Spring” – Usama Said

A hill budding with a plethora of yellow spring flowers was transformed into a shining and abstract splotched image on canvas by the artist Usama Said, in his work “spring” . The blooming of spring in the Galilee, the reflections of light and the beauty of nature, were sources of inspiration for Said (1957), who was born and still lives in the village of Nahaf in the Western Galilee. An examination of the works comprising his Galilee Spring series brings artistic associations from the close of the 19th century and the Modernism of the start of the 20th century into mind. At first glance, one of these works, titled “Spring in the Galilee,” makes reference to the reflections of light in Claude Monet’s “Water Lilies” series. Could it be that Said wanted to deal with the same perceptual problems that stood at the heart of the Impressionists’ works of art? While Monet’s splashes of paint where designed to serve as an image of a continuum of reflections of light that are a visual expression in themselves of the principal of continuity and to express peace and serenity, Said’s paint work is bold and screaming: an amorphous yellow blotch rises and floats against a dark background created of bold, random brushstrokes in shades of green, while red squirts of paint drip as though randomly on the canvas. There can be no doubt that this is not the most likeable image of spring flowers, but a fierce expressive image of feelings that explicate spring’s significance.

“זוהר מעולם של פעם” קטלוג תערוכה של איילת סלע

התערוכה “זוהר מעולם של פעם” הינה תוצר של דיאלוג מיוחד במינו לאורך זמן רב, בין אמנית הפסיפס אילת סלע לביני, כחוקרת אמנות אשר התמחתה בהקשרים ובהיבטים התרבותיים של אמנות הפסיפס בעולם העתיק. שטיחי פסיפס עתיקים מוצגים כיום במוזיאונים ברחבי העולם ואף באתרים המקוריים בהם נשתמרו, בין היתר בווילה הדיוניסית בעיר הגלילית הקדומה ציפורי. סלע, אשר הוקסמה מן האסתטיקה הצרופה הגלומה ברצפות פסיפס שעיטרו ווילות רומיות עתיקות, יצרה דימויים בהשראתן: האנשות ימיות כגון אוקיינוס והסירנות, יצורי כלאיים מיתולוגיים ודימויי עונות שנה, שהיו מקובלים באמנות הפסיפס הרומי.

“קשרים טיטאניים”, קטלוג תערוכה של גד אולמן

מהו פשר האימוץ של דמויות גדולות מהחיים וההזדהות עם גורלן, וכיצד תורמת היא למכלול יצירתו של גד אולמן? תשובה לשאלה זו מחייבת התבוננות מקיפה והתעמקות במכלול העבודות המוצגות בתערוכה זו, שהינן בבחינת מערכת שלמה של קשרים רישומיים ואסתטיים והקשרים תרבותיים ומיתולוגיים. ראוי לציין בפתח הדיון, כי לא ניתן לנתק את מערכת הקשרים וההקשרים ביצירתו של אולמן מעשייתו רחבת ההיקף ונגיעתו כאמן בין תחומי העוסק כמעט בכל טכניקה אמנותית אפשרית וגם בתחומים נוספים. ממרחב יצירתו יוזכר עיסוקו רב השנים, בתחילת דרכו כמעצב גרפי ומאייר, ובהמשך כאמן הדפס, צייר קירות בחלל הציבורי, פַּסל סביבתי וקינטי, ואמן מיצג.

“פוגה דוממת”, קטלוג תערוכה של לידיה רוזנסקי

התבוננות בסידרת התחריטים של האמנית לידיה רוזנסקי המוצגת בתערוכה זו מעלה תחושות של מקצב המתנהל על פי חוקיות עקבית והרמונית, כמאפייניה של פוגה.
מהו מקורה של תחושה זו? האם ניתן אכן להשליך את המונח המוסיקאלי על דימויים ויזואליים?