ד”ר נאוה סביליה שדה
חוקרת אמנות, אוצרת, מרצה

“קשרים טיטאניים”, קטלוג תערוכה של גד אולמן

נאוה סביליה שדה, “קשרים טיטאניים”, בתוך קטלוג התערוכה “קשרים והקשרים”, בית האמנים, תל-אביב, אוצר – אריה ברקוביץ’, יולי 2012.

דימוי מיתולוגי גדול מן החיים, עומד במרכזו של הרישום ” שיווי משקל” של הצייר גד אולמן. להֶלך זה אופי קמאי המזכיר מעט טיטאן מיתולוגי שנקלע למצב מסוכן המחייב אותו להגן על עצמו בכדי לשרוד. גופו השרירי והכבד עשוי ברישום פחם רגיש בעל עוצמות משתנות. קיים ניגוד רב בין עוצמת הגוף לבין פעולת ההליכה על החבל הדק, בין שמיים לארץ. בעוד פלג גופו העליון עוטה מעין קשרי חבלים המכסים לגמרי את פניו ואת עיניו, ידיו הכבדות אוחזות במוט המשמש ליצירת שיווי משקל. המוט הינו הכרחי באקרובטיקה מסוג זה, אולם מתפקד כאן גם כמעין כלי נחיה לאדם שחוש הראיה ניטל ממנו. הקומפוזיציה הקטועה אינה מאפשרת לצופה להעריך את אורך המסלול שעל הלך זה לעבור. נדמה, שהאמן הטיל על גיבור יצירתו את כל הקשיים האפשריים. קיים מימד טראגי ונוגע ללב בנפילה של ענק ובחיפושו כעיוור אחר מוצא בדרך חתחתים. אולמן, רשם וירטואוז, רושם בידו הרגישה והמיומנת ובתנועות גדולות ענק שקיומו עומד על בלימה.

שיווי משקל

סוף הדרך

מצב דומה בו דמות אנושית תלויה בין שמים וארץ מתואר בעבודה “סוף הדרך” בה נראית דמות היורדת בחבל. לדמות זו גוף כבד והיא אוחזת בחבל במאמץ רב. בקצה החבל נראה קשר ולאחריו החבל פרום. גם כאן יוצר הקיטוע תחושה קשה של חוסר וודאות לגבי גורל הדמות: האם תצליח לשרוד את המאמץ הקשה? האם היא מודעת למכשולים שבדרך? קושי ניכר לעין הינו החבל הפרום, אשר ישבש לחלוטין את המסע ויותיר את היורד בחבל תלוי בין שמים לארץ. באילו קשרים/קשיים נוספים יתקל היורד בחבל?

דימויים אלו הינם בבחינת מטאפורות למצב האנושי ומשקפים מחשבות וספקות אודות מהות הקיום ותכליתו. נשאלת השאלה: מהו פשר האימוץ של דמויות גדולות מהחיים וההזדהות עם גורלן, וכיצד תורמת היא למכלול יצירתו של גד אולמן? תשובה לשאלה זו מחייבת התבוננות מקיפה והתעמקות במכלול העבודות המוצגות בתערוכה זו, שהינן בבחינת מערכת שלמה של קשרים רישומיים ואסתטיים והקשרים תרבותיים ומיתולוגיים. ראוי לציין בפתח הדיון, כי לא ניתן לנתק את מערכת הקשרים וההקשרים ביצירתו של אולמן מעשייתו רחבת ההיקף ונגיעתו כאמן בין תחומי העוסק כמעט בכל טכניקה אמנותית אפשרית וגם בתחומים נוספים. ממרחב יצירתו יוזכר עיסוקו רב השנים, בתחילת דרכו כמעצב גרפי ומאייר, ובהמשך כאמן הדפס, צייר קירות בחלל הציבורי, פַּסל סביבתי וקינטי, ואמן מיצג.

גד התנסה במשך שנים ארוכות של פעילותו האמנותית בעבודות דו ממדיות ותלת ממדיות במגוון חומרים רב ובטכניקות שונות. העיסוק במכלול חומרים ותחומים זה נובע מתכונת הסקרנות והנטיה להתבונן, לנסות, להתעמק ולהתמקצע האופיינית לאולמן, ואשר הפכה אותו לאיש אשכולות. למרות הרקע העשיר הזה מתמקד גד אולמן ביצירתו העכשווית אך ורק ברישומי פחם על מצע של קרטון אריזה. הדבר דומה למי שעסק במוסיקה סימפונית, שב לנגינה בכלי סולו, ואף לנגינה במיתר אחד בלבד. במיתר פשוט זה, פחם העץ, מנסה האמן להפיח חיים וניואנסים, לבטא דינאמיות בצלילים בעלי עוצמה, לצד צלילים קצביים ורגישים כאדוות הגלים, לתזמר מערכות קלאסיות לצד מקצבים מורכבים ואקספרסיביים.

ההתבוננות, ההתעמקות, הניסוי והחיפוש הינם מאפיינים בולטים ברישומים אלו. עבודות כגון מגלה המתכות, שולה המצופים והעומד על הראש, מעמידות במרכזן דמויות מונומנטליות בעלות נוכחות מלאת עוצמה, כגיבורים מיתולוגיים נעלים. הדמויות עשויות בטכניקה האופיינית לאולמן: רישום שופע המתבסס על צפיפות הקו והכתם, כהות ובהירות מאוזנת, באופן המזכיר מעט את מאפייני הרישום בתקופת הרנסנס, וכפי שמציין האמן עצמו – עבודת המחק הינה שוות ערך לעבודת העיפרון והפחם. דמותו של מגלה המתכות מלופפת ברצועות ובחבלים, קשרים על גבי קשרים, עוסקת בחיפוש המטמונים שאבדו. החיפוש הינו סיזיפי וחסר תכלית, אולם עצם קיומו הינו בעל משמעות: החיפוש אחר מקורות והקשרים באשר הם, פיזיים, רוחניים, תרבותיים ומיתולוגיים, אשר יעניקו משמעות לחיים בעולם בו אבד התום ואינו קיים עוד. הַקְשרים מגינים על מחפש ההקשרים.

מגלה המתכות

שולה המצופים

חבלים סבוכים ההופכים לקשר אחד גדול מהווים את דמותו של שולה המצופים. תפקיד החבלים לחבר את המצופים אלו לאלו ולהוות גבול בין המתרחצים לאיזור העגינה. מדוע יש להציל את המצופים? האמנם משום שנקרעו בסערה העזה והתפזרו לכל עבר? המצופים האבודים הינם מטאפורה למשמעויות החיים אותן יש להציל לפני שיטבעו וייעלמו לגמרי. תפקידו של שולה המצופים הינו משמעותי מאוד ורב אחריות, אם כן. עליו למנוע אובדן של ערכים ולהשיב אותם אל היבשה, אל חוף מבטחים.

מניעת האובדן כערך בפני עצמו תבוא לידי ביטוי בהיבט אמנותי נוסף וחשוב: מצע הרישומים. המצע לרישומי פחם אלו הינו קופסאות קרטון גדולות שנפרשו לכדי אובייקטים תלת ממדים ההופכים את הרישומים למיצבים. השימוש שעושה אולמן במצע הקרטון נובע מתחושת מחויבות הטבועה בו מילדותו להימנע מהשלכת חפצים וחומרים וניצולם עד תום. את הנטייה של בני משפחתו עם עלותם ארצה לשמור בקפדנות את מיטלטליהם, כולל גרוטאות, מסמרים חלודים ובדלי חבלים בקופסאות קרטון גדולות כקטנות הוא מכנה “תרבות הקרטונים”. הוויה זו גרמה לאולמן בילדותו לשחק בקרטונים ולבנות תיאטרון צלליות באמצעות עיצוב קופסאות הקרטון. עוד בשנות השישים העבודות הראשונות שהציג במסגרת קבוצת 10+ היו עשויות מחיתוכים של גלילי קרטון. אולם, מעבר להקשר הביוגרפי, אשר השפעתו בוודאי משמעותית, נראה שלמצע הקרטון הקשר ישיר עם ההיבט המהותי בהווייתן של הדמויות הנדונות: כחומר מתכלה ובלתי עמיד עשוי הוא לסמל את ארעיות הקיום ושבריריות החיים. המאבק עתיר הקשיים להישרדות נדון לכיליון מלכתחילה, ממש כאי יציבותו של מצע הקרטון. בנוסף לכך, האריזות הפיסוליות מעוררות סקרנות לגלות את הרישומים על היבטיהם מכל הצדדים. בעת מסע שורשים שערך גד עם אחיו מיכה והאחות תרצה הצטייד הוא בנייר אריזה חום מקופל וגרפיט. אל מול מצבות בני משפחתו, פרש גד את הנייר ושפשף את האותיות ופני האבן, ובכך הנציח את הזיכרון המועט שנשאר מבני המשפחה.

קרטונים

קרטונים

משחק מטאפורי אודות יציבותו של האדם ניתן לראות בעבודה ” על הראש”: בעוד הדמות מנסה לשמור על שיווי משקל בתנוחה שאינה טבעית וכך אולי לשנות את נקודת המבט על המציאות, רגליה כפותות בחבלים וקשרים, אשר מזכירים שוב ושוב את אוזלת היד האנושית וחוסר היכולת לפרום באמת את קשרי החיים.

חבלי לידה

על הראש

מקורותיו של מוטיב החוטים, החבלים והקשרים חדורים עמוקות בעולם הקלאסי: הגורל הינו קבוע וידוע מראש, הותווה ונטווה על ידי המוירות, אלות הגורל: קאלותו, העוסקת בטוויית חוט החיים; לאקסיס, הקובעת מה יהיה אורכו של החוט; אטרופוס, הנוראה מבין השלוש, הגוזרת אותו.

קשרי חבלים הכובלים דמויות נשיות כקשרי גורל עומדים במרכזו של הרישום “חבלי לידה”. בעבודה זו דגש על קו הרישום המתפתל השולט בקומפוזיציה: קו המיתאר היוצר את הדמויות מתחרה כביכול בפיתוליו הגמישים של קו החבל המתעקל. הדמויות העירומות חבוקות וצמודות, בעוד הקשרים מגבירים את תחושת הלכידות. הקשרים הנוצרים בין קווי המיתאר לקשרי החבל עשויים להתפש כמטאפורה לחוסר האונים האנושי והצורך לחבור ולצעוד יחד כדי להצליח לגבור על קשיי החיים.

תחושה חריפה יותר של חוויית התגברות על מכשולים ניכרת ברישום “עולם הדממה”, המתאר קבוצת צוללים הנכנסים בהדרגה לים, בעוד חבל כרוך סביבם ומקשה עוד יותר על ביצוע המשימה. זהות הצוללים עלומה, שכן הם מתוארים מגבם, דבר המוסיף מימד מיסתורי ודרמתי לתיאור. צליחת ים הינה מטאפורה להתגברות על מכשולים ומהמורות בדרך לחיים חדשים כצליחת ים סוף. כותרת רישומו של אולמן הינה “עולם הדממה”, דבר הקושר אותו עם מיתוסים גבריים קלאסיים, כגון מסעותיו של אודיסאוס בים, או להבדיל, מיתוס הצוללים אל עולם הדממה בתקופתנו ומקומותינו. קו הרישום נע בין קלאסי לאקספרסיבי, וכך משקף את האופי הקמאי של המסע הימי עם חרדת הקיום המלווה אותו.

עולם הדממה

העורב

ההקשר המיתולוגי ביצירתו של אולמן עולה וצף במופעים שונים, לעיתים ישירים ולעיתים עקיפים. בעבודה ” העורב” מתוארת דמות אנושית בחוף ים העוסקת במלאכת גילוי המתכת. הדמות עטויה במעין לבוש חבלים הנראה כגוף וזנב ציפור ולראשה עורב. דימוי זה מזכיר הכלאות מיתולוגיות כגון דמויות הסירנות שראשן כשל אישה בעוד פלג גופן התחתון הוא כשל ציפור. החיפוש אחר מתכות אבודות ומטמונים נסתרים הינו כחיפוש אחר אמצעי, מזור, שיסייע להשבת מצב שעבר שינוי לקדמותו.

ברישומיו של אולמן קיימת גם התייחסות ישירה לסיפורים מיתולוגיים: באחד מהרישומים מתוארת דמותו של איקרוס כשהיא מרחפת בגובה נמוך. כנפיו הפרושות מתוארות בהקצרה חדה המדגישה את המאמץ הפיזי בו שרוי הנער. איקרוס קרוב מאוד למי הים בו משתקפת דמותו, רגע לפני ההבלעות בקרבו. ההשתקפות הינה מוטיב מרכזי בסיפורו של נער אחר, נרקיסוס, שהיה מאוהב בבבואת דמותו שהשתקפה במי האגם. ההתבוננות השקועה והמתעמקת בבבואה הינה כמפגש של נרקיסוס עם מעמקי נפשו ותודעתו. המים אכן סימלו בעולם העתיק את מסתרי הידיעה, התודעה והחכמה. כתוצאה ממפגש זה טבע נרקיסוס במי האגם, ובאופן דומה טבע איקרוס במי הים. שני הנערים שילמו בחייהם על הסקרנות והתשוקה לדעת, ונבלעו במים, סמל הידיעה.

איקרוס

איקרוס

ברישום אחר נראית דמותו של איקרוס מרחפת בין ים לשמים כשכנפיה פרושות ונטייתה הפעם כלפי מעלה, לעבר השחקים. הים רשום בקוקווים סוערים ואקספרסיביים בעוד השמיים נטולי עננים. גופו של איקרוס הרשום ברישום קלאסי הינו שרירי,  פניו כמו מופנות לעבר הרוח, שערו מתבדר באוויר, ואילו ידיו/כנפיו פרושות כידי הצלוב. גופו של איקרוס מלופף בחבל, המאפיין היחודי ביצירתו של אולמן. גוף זה הינו כבד ושואף מטה, בעוד הכנפיים מנסות למשוך אותו מעלה. החבל כמו נועד להגן על איקרוס וכביכול לשמר את יציבותו במצב הריחוף. ואכן, כנפי השעווה הנמסות מסמלות את החלופיות והשבריריות של האדם ביקום. קיים מימד דואלי ביצירתו של אולמן בין הגוף השרירי של איקרוס לבין ידיעתנו עד כמה פגיע ושברירי הוא. קשרי החבל גם מאזכרים את סבך הלבירינת ממנו השתחררו איקרוס ואביו האדריכל המופלא דאידלוס. איקרוס ברישום פואטי זה שואף אל הנשגב הרוחני, האלוהי, אולם גופו נמשך מטה, לעבר מי הים השוצפים הממתינים לבולעו.

המאבק בין חומר ורוח בא לידי ביטוי גם בדמותה של אנדרומדה שהתאבנה, ברישום נוסף. אנדרומדה הפכה לגוש סלע המזכיר מעין שרידים הכרוכים בחבלים, שכמו נועדו לשמר מפני התפוררות. בדימוי זה באים לידי ביטוי מכלול ההיבטים שנדונו: הפגיעות, החלופיות , השבריריות האנושית והשחרור מכלא הגשמיות המתבטא במטאפורה המיתולוגית של שחרור אנדרומדה מכבליה.

אנדרומדה

הדיון במשמעותו של מוטיב החבל ביצירתו של אולמן ובמשמעותם של הדימויים המונומנטאליים, הטיטאניים באופיים, לא יהיה שלם ללא התייחסות לרישומים אחרים של אמן זה, המחדדים את שאלת משמעות הקיום האנושי.

ברישום “סי.טי” המתאר את מיפוי המוח נראית דמות שרועה לקראת בדיקה מתחת למגנט שהינו כמעין גלגל ענק המתנשא מעליה, על רקע דימוי המזכיר את קליפת המוח. ל’גופה’ מחובר סבך של קשרים כשורשי עץ המסתבכים וצומחים לממדים של גידול ענק המאיימים על הדמות. החרדה הקיומית זועקת מרישום זה.

סי טי

סדרת הרישומים “שובר גלים”, הינה בבחינת ביטוי נוסף למערך היחסים בין האדם לכוחות אדירים בטבע המאיימים עליו. אולמן הוקסם מתופעת שובר הגלים, שנראה לו כפסל סביבתי ענק הנתון לחסדי הטבע. בשעת סערה, בעת גלי ענק מתנפצים אל השובר והופכים את הים למערבולת של קצף וגלים, נבחנת עמידתו אל מול איתני הטבע. קריסתו של השובר נשאה עבור אולמן משמעות דרמתית מאוד, והוא התמיד במעקב אחר תהליכי תיקונו. ההתבוננות בתהליך איחוי השברים, עת הובאו עשרות סלעים שנערמו יחד לתיקון השובר, היתה חלק מתהליך שעבר אולמן עצמו. הסלעים יצרו צורות עצומות, כמעין שרידים קדומים, אשר התגלו השכם בבוקר, עם הזריחה, כמראה נורא הוד. מראה זה ניכר ברישום, המדגיש את אפסותו של האדם אל מול מערך הסלעים המזכיר איברי גוף אנושיים אדירים, כשל גיבור מיתולוגי שקרס ונפל.

שובר גלים

כיצד, אם כן, רואה עצמו אולמן? האם דמות המהלך על החבל או שמא דמותו של היורד בחבל הינם בצלמו?

ארבעה רישומים בהם מתואר דיוקנו העצמי על ארבע דפנות של אריזת קרטון עשויים לסייע במציאת התשובה לשאלה זו. אולמן מציג את דמותו במספר דרכים. בדופן הקרטון האחת מוצגים שני דיוקנים: האחד הינו דיוקן ריאלי, ואילו השני הוא כצילום רנטגן המתמקד במבנה הגולגולת והמוח. בדופן הקרטון השניה נראה דיוקנו של אולמן כאשר לפיו חודר צינור צלילה, בעוד בדיוקן השני נעדרות העיניים, ואילו האף והפה מסומנים ככוס קידוש על היין המסמלת עבורו את האמונה. הצייר שילב בדיוקנאות את סימני האריזה המקוריים, כמו חיצים וסימנים אחרים המופיעים על אריזות.

דיוקן

דיוקן

דיוקנים אלו משקפים למעשה שני מצבים: 1. המצב האנושי כמסומל על ידי הצינור החודר לפה בדיוקן האחד, והפה המושתק בדיוקן השני. דימויים אלו עשויים לסמל את תחושת האמן לפיה לאדם אין יכולת השמעה ובחירה אמתית בחייו. עליו להלחם על השרדותו המסומלת על ידי הנשימה באמצעות הצינור, ולהאמין כי יוושע, תוך שהוא נתון למערכת של קשרים עליה אין לו כל שליטה, אשר קובעת עבורו את דרך ומהלך חייו. 2. המראה הפיזי החיצוני לצד המבנה הפיזי הפנימי כסמל לנתונים הבסיסיים של האדם. הדיוקן הפיזי מדגיש את מבנה המוח, שהינו האמצעי הנתון בידי האדם לידיעה ולמידה, ולביצוע הבחירות בחייו. נדמה, שתהליך יצירתו של אולמן בכללותו עוסק במתח הדואלי שבין הגורל לבחירה בחייו של האדם. הדמויות בעלות הגוף הכבד המקרינות כוחניות ביצירתו של אולמן מסמלות את מלאכת ההישרדות ואת הבחירה להיאבק בקשיים ובקשרים המאיימים לכלותם. הדמויות שבירות אולם גם בעלות עוצמה וחוזק, וביכולתן להיאבק על קיומן ועל חירותן. קשרי החבל, המוטיב השב וחוזר בעבודותיו של אולמן, הינו סמל הרווי במשמעויות רבות, לעיתים אף סותרות: מחד החבל הינו גורם מסייע, מאגד ומשמר, אולם מאידך החבל ובעיקר קשריו מהווים מכשול וגורם מכלה. קשרי החבל מהווים סמל להקשרים תרבותיים ומיתולוגיים, ובפרט מאזכרים את תפיסת הגורל (Moira) במחשבה הקלאסית, לפיה חוט החיים הותווה והינו ידוע מראש. קשרים והקשרים אלו עומדים במרכז יצירתו של גד אולמן והינם עזים ורבי עוצמה.

לקטלוג המלא ראו כאן