ד”ר נאוה סביליה שדה
חוקרת אמנות, אוצרת, מרצה

“נימפות” – דליה קרני ברוך

“נימפות” – דליה קרני ברוך, בגלריית מרכז האמנויות הרב תחומי, הוד השרון, פברואר 2013 .

“… את גופה הנפלא היא רוחצת במי המבוע ומחלפות צמותיה תסרוק…
אף תוועץ בגלים התיטיב לעשות תמרוקיה.
מערומיה בארג עדין תכסה ותשכב לה על העלים הרכים, או דומם תנפש על העשב”

(אובידיוס, מטמורפוזות, בתרגום שלמה דיקמן, מוסד ביאליק, ירושלים, 1965, 4.310-314)

תערוכות לכבוד חודש האישה הבינלאומי 2013
השנה יוצגו שתי תערוכות לכבוד חודש האישה הבינלאומי: “נשים שמחות”, של הציירת אילנה כהן ו”נימפות”, של הציירת דליה קרני ברוך.
התערוכה “נשים שמחות” מעמידה במרכזה את השאלות: מי הן “נשים שמחות”, וכן, מתי נשים הן שמחות?
התערוכות מעלות לדיון שאלות לגבי מהות הנעורים וההתבגרות ומבוססת מבחינה רעיונית על ספרה של הפסיכולוגית קלאריסה פינקולה אסטס “רצות עם זאבים”. אסטס חקרה מיתוסים עתיקים אודות נשים מתוך כוונה לחשוף את החכמה והסימליות הטמונה בהם, וכך להפוך נשים למודעות יותר לעצמן, ולחברן עם מקורות השמחה בחייהן.
“נשים שמחות”, אילנה כהן, ספרית יד לבנים, רח’ השחר 14, פתיחה – 21.2.13 בשעה 19.00.
“נימפות”, דליה קרני ברוך, גלרית מרכז האמנויות הרב תחומי, רח’ כפר הדר 33, פתיחה – 28 בפברואר בשעה 19.00.

נימפות הן נערות מיתולוגיות המגיעות מן העולם האלוהי, אולם רוחשות בעולם הארצי. הן מזוהות עם יסודות הטבע, וחיות בין עצים, מעיינות, נחלים, מערות ודשא מוריק. הנימפות הן נעימות ואדיבות, מעניקות השראה, מרפאות, וחופשיות מכבלים חברתיים; מסמלות הן חיוניות ואושר, ונועדו להנחות בני אנוש לדרכם הנכונה, לנסוך שפע, יופי, שלווה וטוּב, וכך, לתווך בין העולם הארצי לאלוהי.
נערות קלילות המצויירות בסגנון עיטורי וצבעוניות ססגונית, שופעות את בדיה של הציירת דליה קרני ברוך.
קרני ברוך, ציירת משחר ילדותה (בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל), מעלה תחת מכחולה מזה שנים דימויי נערות המתאפיינים בצבעוניות שופעת חיוניות. נערותיה, לעיתים שמחות הן, משחקות ומשתעשעות, פונות זו אל זו בחיוך וקריצה, ולעיתים שקועות בהתכנסות מהורהרת ומידה של עצב, ומפנות מבטן אל מעמקי עולמן הפנימי. נערות אלו, מעצם היותן דמויות מצויירות בעולם דמיוני, הופכות לאגדיות. תוזכר בהקשר זה התערוכה “הרפתקאות ליליאן” של גליה פסטרנק (גלריה נֹגא, תל-אביב, 2010), במרכזה עמדה ליליאן, דמות אגדית אותה המציאה האמנית. הנערה בעבודותיה של קרני ברוך הינה נטולת שם וזהות, ולעיתים קרובות דמותה מוכפלת. בהיותה כזו, הופכת היא מעצם טיבה לארכיטיפ ולסמל. מהי הסמליות בדמויות אלו? האם ניתן לראות בנערותיה הקסומות של קרני ברוך התגלמות עכשווית לנימפות האגדיות? האם הן מטאפורה למשמעות הנימפה? ובכלל, האם “נימפות” קיימות בעולמנו?
בציור שכותרתו “לראות באור” נראות שתיים מהן, אווריריות ושקופות, מדלגות על פני רקע כחול עמוק, אוחזות בידיהן כדורי בדולח, בעוד שערן הזוהר פזור כלהבות אש. אחת הנערות אוחזת בכדור צמוד לליבה, כאילו אוצר הוא סוד בלום, בעוד השניה עומדת להשליך אותו, אולי לנערה אחרת, הנמצאת מעבר לגבולות הציור. אחיזה באובייקט אוצר סוד נראית גם בציור “ארכנה”, בו מופיעה נערה בעלת שיער ארוך, שופע ומתפתל, המחייכת בקריצה מפתה ואוחזת בידה תפוח המסתיר חלק מפניה, בעוד מצחה נושק למצחה של נערה קרחת לחלוטין. הרקע האחורי כולו זוהר בצבע האש, ואילו מארג קורי עכביש פרוש במישור הקדמי, לפני שתי הנערות, כמעין מחסום בינן לבין הצופה. נדמה שקרני ברוך יצרה בעבודה זו שילוב בין דמותה של ארכנה המיתולוגית לחווה המקראית. נשים אלו העזו לחרוג מהמקום שהוקצה להן, ושתיהן נענשו בביטול מקור כוח האנרגיה שלהן, ולמעשה, מקור אושרן: מניעת האפשרות להמשיך לטוות אריגים מופלאים מארכנה, ומניעת ההימצאות בגן העדן, לחווה. ארכנה וחווה, שתיהן נשים “יודעות” או כלשונה של קלאריסה פינקולה אסטס (Klarisa Pinkola Estes) – “היא היודעת” (La Que Sabe), 1 או “האישה הפראית”, האישה שלא ויתרה על זכותה לדעת, ואשר מחוברת אל האינסטינקטים הטבעיים של נשמתה. מארג קורי העכביש בעבודה זו הינו כמחסום מטאפורי מפני החיבור אל מקורות הידע, בעוד האנרגיה הלוהטת הדולקת ברקע האחורי הינה הבערה לדעת. התפוח, כמו כדור הבדולח, עשוי להוות סמל לאנרגיה האצורה, אשר שחרורה יחולל יצירה, שפע ואושר. אנרגיה כלואה שבה ונשנית בעבודות כגון “זעקה עצורה”, וכן “זעקה”, המשקפים חוויה של כאב וסבל כתוצאה מניתוק הקשר עם מקורות הידע והאנרגיה והמאמץ לשוב אליהם. בציור “אנרגיה מתפרצת” נראית נערה מפיה פורצים לשונות של אש, כמו היו אלו נתזים של אנרגיה, סוד אדיר, ואולי “אש הנשמה”, כלשונה של קלאריסה פינקולה אסטס.2 אסטס ביקשה להשיב לנשים את האינסטינקטים הפראיים שנפגעו או אבדו כתוצאה מדיכוי ושֶבי חברתי. ביצירתה של קרני ברוך נדמה שקיים עיסוק מתמיד בהשבת אש הנשמה, אותה אנרגיה הנובעת מכוח פנימי עצום לאין ערוך, המוליד יצירה וחיים. מהו התהליך המוליד אנרגיה וכוח פנימי זה? בסידרת עבודות הקרויה “התכנסות”, מופיעה דמות הנערה כשהיא מצטנפת ומכונסת בתוך עצמה, בודדה בעולמה, בעוד הילה עוטפת אותה, והיא מהרהרת והוגה. בעבודות כגון “בדידות מזהרת”, “מול הזוהר” ו”מנגד” שרויה הנערה במצב של חלום כשהיא עטופה בצבעוניות זוהרת ועיטורית, המשקפת את השקיעה במרחבי המסע העצמי. מסע זה הינו חניכה, כדוגמת המסע שעברה פְּסיכָה ודמויות מיתולוגיות אחרות. החניכה מובילה להארה וללידה מחדש, אשר תבוא לידי ביטוי בעבודות נוספות של קרני ברוך, במרכזן הנערה הנושאת בְּרכה. הברכה נובעת מעומק נשמתן של נערות אלו, והיא אולי הסוד הגדול אותו הן נושאות, ובו הן מבקשות להציף את סביבתן. הנערה המברכת בציוריה של קרני ברוך הינה דמות עוטפת, מכילה, חומלת וקורנת בזוהר הנובע מפנימיותה המוארת. בהיותה כזו, מהווה היא סמל לנשיות המבקשת להשפיע שלווה וטוּב על הסובב אותה, כנימפה המתווכת בין העולם הארצי לעולם האלוהי.

  1. ראו: קלאריסה פינקולה אסטס, רצות עם זאבים, מודן, 1997, עמ’ 40 ואילך.
  2. אסטס, עמ’ 98.