ד”ר נאוה סביליה שדה
חוקרת אמנות, אוצרת, מרצה

“חזיונות” – אבי שרון

“חזיונות”, מִקסמי הנשגב ביצירתו של אבי שרון, תערוכת יחיד, יד לבנים, הוד השרון, אוצרת – נאוה סביליה שדה, דצמבר 2011

“עם כל יקיצה לומר תודה ולמלא את הריאות בשלל טעימות וריחות ולהתפעל שוב ושוב מיופיו של הטבע ומצבעיו העזים של העולם הנושק לחיים, כי בא האביב”

פיוט עדין, רגיש ושופע תֹם זה של האמן אבי שרון, פסל צייר ומשורר, הינו כהשתקפות ישירה לעולם הקסום והחלומי הנפרש בציוריו. שרון כמו מודה בשירו לטבע על שהעניק לו מתת מיוחדת במינה – יד מציירת. עם זאת, בנוסף לכשרון מלידה זה, מתבונן הוא בטבע במבט רווי השראה, כמי שיודע להודות על הטוּב ועל היופי העוטף את היקום בשירה רבת חן. חתימת ידו של שרון משקפת את עולמו הפנימי, אותו הוא מעצב בצבעי עפרון המסתלסלים במיומנות ברישום קליל, זורם, נקי ומדויק. במהלך השנים פיתח אמן זה את סגנונו האישי המקורי והמיוחד במינו, בעל האופי המעט גראפי, דבר הנובע מעיסוקו רב השנים כמעצב גראפי. קסם מיוחד קיים בעבודותיו של צייר שהוא גם גרפיקאי; קסם הנובע מן הנטיה האסתטית הטבועה בעיצוב הגראפי מעצם טיבעו, ומחיפושו של המעצב אחר דימויים אסתטיים. ואכן, המימד האסתטי הינו דומיננטי מאוד ביצירתו של שרון, אשר כמו מחפש אותו בעולמות אחרים שאינם נתונים למערכת החוקים של העולם הריאלי. עולמו הציורי של שרון הוא עולם דמיוני המבוסס על חיבורים בלתי מציאותיים בין דימויים מעולם הטבע לדימויים אנושיים: פרח המצמח מקור והופך לציפור, קוץ ברקן סגלגל המתבונן בעיניים סקרניות בסביבתו, בתולת ים הצועדת בזרוע משולבת עם יצור הלבוש כאדם ואילו ראשו כשל תרנגול הודו, עצים חבוקים כשתי נשים שעטרת שיערן אינה אלא פוארות העץ, ועוד ועוד. צמחיה שופעת הופכת אנושית, ואילו דימוי נשי ענוג הופך לפרח חושני בשרבוטי העפרון של שרון, יליד הוד השרון, בה גדל ובה הוא חי עד היום. היתכן כי אופיה הכפרי של הוד השרון פיתח את דמיונו רב ההשראה של אמן זה, שהינו צייר משחר ילדותו? ציירים רבים לאורך תולדות האמנות הושפעו מן הסביבה שעטפה אותם בילדותם, למשל ציירי הרנסנס בוונציה, כטיציאן, אשר הושפעו מן הנוף המוריק ושפעת הנחלים והאגמים בסביבתם. ואכן, ליצירתו של שרון טעם של פעם, הן מבחינת הסגנון והן מבחינת אופיים האגדי של הדימויים. דימויים אגדיים מאכלסים את יצירתו של אמן אחר בן תקופת הרנסנס, שהיה יחודי ושונה בזירה האמנותית של תקופתו – ג’וזפה ארצ’ימבולדו (Giuseppe Arcimboldo). אמן זה יצר דימויי אנוש מהרכבים של צמחים, פירות וירקות, באופן מפתיע ואף משעשע למדי. השוואה זו מובילה להשוואה אחרת הנובעת מן החיבורים הקיימים ביצירתו של שרון בין דימויים נעדרי קשר מציאותי ביניהם, דבר המעלה לתודעה את אמני הזרם הסוריאליסטי כסלבדור דאלי (Salvador Dali) ורנה מגריט (Rene Magritte), אשר יצירתם האמנותית מתמקדת בחיבורים בלתי אפשריים בין דמויות וחפצים. חיבורים אלו נועדו לבטא את הקור והניכור ששרר במאה העשרים, בה התחוללו שתי מלחמות העולם. מנקודת מבט זו, יצירתו של שרון אינה שואפת לבטא ניכור, אלא דווקא שפע ויופי, והיא מזמנת חוויה אסתטית ורוחנית, והעלאת שאלות אודות טיבו של היקום. מבחינה זו, מתבקשת השוואה לאמני מופת מן ההיבט הסגנוני: מגע העיפרון של שרון מזכיר את סגנון האר-נובו (Art Nouveau) שהתפשט באירופה במחצית השניה של המאה ה- 19, ואשר שאב השראתו מעולם הצמחיה והים, ומדמות האישה. אמנים כגון גוסטב קלימט האוסטרי (Gustav Klimt), אובריי בירדסליי(Aubrey Beardsley) ואלפונס מושה הצ’כי (Alphonse Mucha) גילו זה מכבר את איכותו של קו המיתאר הזורם והמתפתל בכדי ליצור דימויים מרהיבים של צמחים מסתלסלים ובדים מתנפנפים. סגנון זה שואף לבטא יופי משכר ובכך לעורר בצופה תחושה של התעלות והתרוממות רוח. התבוננות ביצירתו של שרון לצד שיריו העדינים אכן נוסכת בלב הצופה תחושה של השראה וטוּב המרוממים את נפשו ומעניקים לו רגעים של קסם ויופי, מגע מופלא עם הנשגב.